הסידן הינו מינרל בעל חשיבות רבה. הוא מהווה כ-1.3% ממשקל הגוף של אדם בוגר. רוב הסידן נמצא בשיניים ובעצמות. גם בדם יש סידן, והגוף ידאג שתהיה בו הכמות הרצוייה. והיה ויהיה מחסור בסידן בדם, יוציא הגוף סידן מהעצמות והשיניים כדי למלא את החסר. מכאן שבדיקת דם המראה שיש מספיק סידן, אינה הוכחה שהוא קיים בכמות מספקת באברים השונים.
הסידן מהווה, ברובו חומר בניה לתאי גוף שונים, וחלק קטן ממנו קשור קשור לויסות תהליכים חיוניים בגוף.
הסידן נמצא באדמה, אינו זמין לגוף. הוא נמצא במצב כימי בלתי אורגני, כלומר מבודד מבחינה כימית, ולא קשור לשום אב מזון אחר. הצמח קולט מהאדמה את הסידן ואת יתר המינרלים, וקושר אותם ליסודות המזון השונים, והופך אותם לחומר אורגני, בו כל היסודות קשורים כימית אחד לשני. אז אבות המזון השונים,כולל הסידן, זמינים לגוף, כלומר, ניתנים לעיכול ולספיגה על ידו.
תרופות, תוספי מזון, ומזונות מועשרים בסידן, מכילים סידן בלתי אורגני, מבודד כימית, כזה הנמצא באדמה, ולכן אינם זמינים לגוף, אינם מועילים לו וגרוע מזאת, הם מזיקים לו. הסידן הבלתי אורגני שבהם קשור להיווצרות אבנים בכליות וכיס המרה, להיסתיידויות בכלי הדם ועוד.
הסידן שבמים אינו זמין לגוף כי הוא במצב כימי בלתי אורגני, וככזה הוא מופרש החוצה.
מוצרי חלב אינם מקור לסידן. להפך, הם גוזלים אותו מגופנו.
שומני החלב מקטינים את ספיגת הסידן במעיים וגורמים, בין שאר, לעליה ברמת הכולסטרול בדם.
פסטור החלב הופך את הסידן לבלתי אורגני, מבודד כימית, ובמצב זה הוא אינו זמין לגוף.
הרבה סידן הולך לאיבוד בתהליכי הייצור של מוצרי החלב [גבינות, יוגורט ואחרים].
אי היכולת של האדם הבוגר לעכל חלב, מחוסר אנזימים מתאימים, גורע גם מהיכולת שלו לספוג את הסידן שבו. החלב מתקלקל ומחמיץ במערכת העיכול של הבוגר, הרכבו משתבש עקב כך, וגם יסודות המזון שבו לא יקלטו.
כמויות גדולות במיוחד של זרחן בחלב, מפרות את איזון המינרלים בגוף, ודורשות מהגוף לשחרר מהרזרבות שלו הרבה סידן חיוני, לדם. עקב כך נגרמים לגוף, הפסדים כבדים של סידן.
ישנם מזונות נוספים בהם עודף הזרחן גורם להפסדי הסידן החיוני: קקאו, בשר ובעיקר הכבד, שמרי בירה, בוטנים, לחם ועוד.
תפריט האדם המודרני מתאפיין בצריכת מזונות בעלי תגובה חומצתית. אכילתם מאלצת את הגוף להשתמש ברזרבות הסידן שבעצמות ובשיניים, כדי לאזן את החומצה העודפת, ולשמור בכך על בסיסיות הדם. הדם אומנם ישאר בסיסי, אבל הרקמות האחרות מתרוקנות מהסידן החיוני.
אביא מספר דוגמאות למזונות כאלה-דגים, בשרים, קפה, קולה, תה ירוק, קקאו, חומץ, סוכר לבן, אלכוהול, לחם ודברי מאפה, ביצים, תרופות למינייהן ועוד.
גם עישון וצריכת סמים גורמים להיווצרות התהליך הנ"ל.
מיעוט בפעילות גופנית, חוסר במגע קרני שמש, חוסר בויטמין D, ובאבות מזון חיוניים אחרים כמו ויטמינים ומינרלים שונים, יגרמו לליקויים בספיגת הסידן בגוף.
לעומת זאת, הסידן נמצא בשפע ובצורה זמינה לגוף במזונות הטבעיים שנועדו למאכל אדם.
בראש ובראשונה יש לאכול את אלה שניתן לאכול בצורתם הטבעית, החיה. פירות וירקות טריים מהווים בסיס תזונתי מצויין. הם מייצרים תגובה בסיסית בגוף ומכילים שפע של מזון חיוני ומאוזן היטב, כולל סידן. פירות מיובשים מכילים ריכוז גבוה יותר של סידן, בהשוואה לטריים.
לאגוזים למינייהם, תגובה חומצית קלה, המתאימה לגוף, והם מכילים כמויות ענקיות של סידן זמין, לעיתים פי שלושה ויותר, בהשוואה למוצרי חלב.
השומשום הוא ,ללא ספק, "מלך הסידן". הוא מכיל כמויות סידן, הגדולות בהרבה מכל מזון אחר, בזמינות טובה, ומהווה גם מקור טוב לחלבונים חיוניים וליסודות מזון אחרים. הוא דורש לעיסה ממושכת או לאוכלו טחון, שאחרת רק חלקו יספג במעיים. טחינה היא מזון שעובר, בדרך כלל, קליה, ולכן היא פחות טובה מהשומשום הטבעי.
יתרונם של מזונות אלה הוא בזאת שהם מאד מתאימים למאכל אדם, אינם גוזלים סידן מגופנו [כמו מוצרי החלב למשל], ורק מזינים את הגוף בסידן וביתר אבות המזון בצורה מאוזנת, בלי להזיק.
מזונות טבעיים אלה, אם הם מגידול אורגני, מכילים הרבה יותר סידן בהשוואה לאלה שקבלו דישון כימי.