סמרקנד, עיר גדולה ומרכזית באוזבקיסטן.

מקום זה היה מפלט ליהודים רבים שברחו מפולין כאשר נכבשה בידי הנאצים במלחמת העולם השניה. גם משפחתי מצד אבי המנוח ברחה לשם לאחר שהוגלתה קודם לכן לסיביר. בעקבות הסכם בין פולין לברה"מ התאפשרה יציאתם של בעלי אזרחות פולנית מסיביר לכיוון דרום ברכבת. סמרקנד הייתה, כנראה, התחנה האחרונה של הרכבת, וכך מצאו עצמם אבי, דודיו ובני דודיו בסמרקנד.


מצבם היה גרוע מכל בחינה. עניים וחסרי כל פחות או יותר, לאחר שאיבדו את רוב בני משפחתם שנרצחו בידי הנאצים המתועבים, והם חיפשו דרך לשרוד.

אוכל כמעט ולא היה בנמצא. הם מצאו דירה קטנה שכללה חדרון עלוב ומטבח קטן ושם הם חיו. בחצר הבית הם גידלו אפרוחים כדי שיהוו מזון לכשיגדלו. היה להם גם כלב. אינני יודע כיצד הם התחברו, אבל הוא חי איתם ועם האפרוחים. מבחינת מזון הכלב היה צריך לדאוג לעצמו כי לא היה ביכולתם לדאוג לו בשל החוסר במזון.


והנה הגיע היום והאפרוחים גדלו ונהיו תרנגולים, ובני המשפחה שחטו אותם ואכלו אותם. את השאריות שכללו בעיקר עצמות ומעט בשר הם נתנו לכלב.

להפתעתם, הכלב הרעב סירב לאכול את שהוגש לו, על אף שהיה אוכל בשר. הוא כנראה הריח וחש שהמזון שהוגש לא הינו שרידי התרנגולים איתם חי בשלום עד שנשחטו.

והרי לכם גדולה רוחנית של כלב רחוב פשוט, ממנו יש לאדם מה ללמוד.

 

חשבון משתמש
שלום אורח/ת

התחבר | משתמש חדש

חברים

dvd313 (62)
good123 (44)
sharonela (52)
holy~ (39)
מירי ר (50)
3אהרוני (34)
מעין טל (31)
eyar (67)
באבאעלי (68)
fanaanir (41)
דוב יהונתן (43)
אלמוג378 (73)
Robb (45)
שולמית 1960 (62)
v100 (52)
buttercup54 (68)
pessi (67)