השואה נקלטת ע"י התינוק עוד בהיותו ברחם האם ששרדה שואה. כל טיפה בדמו וכל תא במוחו מכיל שואה. נכון, זה לא במודע בהתחלה, אבל זה שם. גם החיים ביחד עם ההורים השורדים מקרינים לנפשו את השואה. זה לא רק בדפוסי התנהגותם, זה גם באנרגיה שבבית, בתוכן השיחות שלהם ועוד. זה תמיד ברקע.

בהמשך, כחלק מתהליך ההתבגרות, הדברים מודעים יותר, לפחות חלקם, וכל מה שנספג בא יותר ויותר לידי ביטוי בפסיכולוגיה ובהתנהגות. לא פעם ילדי ונערי הדור השני של השואה נתפסים כמוזרים וחריגים עקב כך. נדרשת מהם התמודדות עם מושגים וחרדות שספגו מההורים, והסביבה החברתית הרגילה אינה מבינה זאת. אין זה משנה שהמצב בהווה שונה לחלוטין מהמצב בתקופת השואה. רבים מבני הדור השני חיים, לפחות חלקית, את התקופה הארורה ההיא.

לכל אחד מבנה נפשי ופסיכולוגי שונה. לכל אחד היסטורית חיים שונה מהאחר. אלה קובעים במידה רבה עד כמה אדם, שהוא דור שני לשואה, נפגע, ועד כמה הוא נושא עימו את השואה. גם יכולת ההתמודדות עם העבר המקולל הזה שונה אצל אנשים שונים. כך או אחרת – דור ההמשך לניצולי השואה חי אותה ברמה כזאת או אחרת, כאמור, לא תמיד בצורה מודעת.